פסק דין
התובעת מס' 1 [ להלן: "לוטם" ], חתמה ביום 1.10.09 על הסכם עם חברת "במרום הפקות (2004) בע"מ" [להלן: "הנתבעת"] לפיו נרשמה התובעת ללימודים במסלול לימודי דוגמנות וכן קבלה זכות מנוי בתכנית הקרויה "דוגמנות פרמיום" והכל תמורת סכום בסך של -.4,764 ₪ [ להלן: "הסכם הרישום" ].
התובעים, לוטם ואביה [ תובע מס' 2 ], טוענים כי הנתבעת הפרה את הסכם הרישום.
הנתבעת התחייבה לפתוח קורס ללימודי דוגמנות בסוף חודש אוקטובר 2009, וקורס זה לא נפתח מעולם, על כך אין מחלוקת בין הצדדים.
הנתבעת לא החזירה את הכסף אותו גבתה בגין הקורס, זאת גם לאחר מכתב דרישה מפורש שנשלח לנתבעת ביום 15.11.09 [ ראה העתק מכתב מעו"ד דקלה וינברג מיום 15.11.09 המצורף לכתב התביעה ].
לטענת הנתבעת הקורס לא ניפתח היות ו-16 מתוך 17 בנות שנרשמו לקורס ביטלו את השתתפותן, על כן הנתבעת אינה אשמה בביטול הקורס, לגישתה הדבר לא היה בשליטתה ולא נגרם באשמה [ ראה סעיף 18 לכתב ההגנה ].
כדי לחזק טענה זו הנתבעת הוסיפה לכתב הגנתה כנספח ו' את רשימת הבנות שהיו אמורות להשתתף בקורס. מעיון במסמך זה עולה כי הנתבעת אינה דוברת אמת בלשון המעטה היות ועשרה מהנרשמים, כפי העולה מאותה רשימה, נרשמו לאחר התאריך שיועד לפתיחת הקורס, ובכך יש בכדי לאיין טענת הגנה זו.
הנתבעת מוסיפה לטעון כי כספה של לוטם לא הוחזר לה היות והסכם הרישום מורכב משני רכיבים ולפי כתב ההגנה הרכיב העיקרי בהתקשרות הוא מסלול "מנוי דוגמניות פרימיום" [להלן: "המנוי" ], מנוי אשר מקנה לרוכש אותו את ההטבות הבאות: פתיחת כרטיס אומן, צילומי "בוק" מקצועי, שיבוץ לצילומים, לסדנאות, לאודישנים ולכיתות אומן, כפי שמפורט בהסכם הרישום ולא קורס הדוגמנות [ ראה, סעיף 8 לכתב ההגנה ונספח א' לכתב ההגנה ], לכן על הנתבעת לקזז מהתשלום הכולל אותו שילמה לוטם, את התשלום שנגבה בעבור הקורס, קרי: 300 ₪; זאת לאור העובדה שלוטם קיבלה את מלוא התמורה בעד המנוי שכלל מידע רב על אודישנים ברחבי הארץ באשר להפקות שונות.
בסעיף 17 לכתב ההגנה נאמר כי לוטם קיבלה 155! הצעות לאודישנים; ושוב, על מנת לחזק טענתה צרפה הנתבעת כנספח ה' לכתב ההגנה העתק חלקי מרשימת האודישנים ששלחה ללוטם.
מעיון במסמך זה עולה גם הפעם עזות המצח של הנתבעת אשר מצרפת רשימת הזמנות לאודישנים שהתקיימו בשנת 2008 , מבלי להתייחס לכך שהמנוי החל רק באוקטובר 2009.
ואם לא די בכך, הנתבעת מוסיפה כי על פי הסכם הרישום [ סעיף 5 ] ניתן היה לבטל את המנוי בתוך 14 יום ממועד החתימה ולקבל החזר של 50% מגובה העסקה.
לטענת הנתבעת, לוטם רוצה ליהנות מכל העולמות, זאת לאור העובדה כי ב-4 לאוקטובר, 4 ימים לאחר חתימת ההסכם, נקבע ללוטם יום צילומים והיא התייצבה ליום הצילומים ולא הביעה כל בקשה לביטול המנוי; לפיכך לגישת הנתבעת הדבר מראה על גמירות דעת מלאה של לוטם להיקשר בהסכם הרישום כפי שחתמה עליו.
נראה כי גם בעניין זה בוחרת הנתבעת כדרכה להתעלם מהעובדות כפי שהיא עצמה הציגה אותם.
הקורס אליו נרשמה לוטם לא היה אמור להתחיל לפני סוף אוקטובר; לא הייתה ללוטם סיבה לבטל את הרישום, מה גם שזכותה של לוטם לבטל את הסכם הרישום כאמור לעיל היא זכות שאינה קשורה בהפרתו של ההסכם, ומאידך, זכותה לבטל את ההסכם עקב הפרתו אינה מוגבלת לאותם 14 ימי חסד.
בלשון פשוטה עולה כי הנתבעת הפרה את הסכם הרישום עליו החתימה את לוטם בכך שלא נפתח מסלול הלימודים.
כמו כן אני מוצא כי הנתבעת פעלה בחוסר בתום לב כלפי התובעים ובניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג - 1973.
לעניין זה כבר נקבע כי: "...הוראת סעיף 39 לחוק החוזים היא הוראה 'מלכותית' רבת פנים. יש שהיא מטילה חובות שזכרן לא בא במפורש בחוזה שבין הצדדים יש שהיא מעניקה סעדים חדשים הדרושים להגשמתה... יש שהיא פועלת כחרב, יש והיא מהווה אך מגן, יש שהיא פועלת במישור הזכויות, יש שהיא פועלת במישור הסעדים" [ ראה, ע"א 9447/06 דניאל פוקס ואח' נ. משה אלבס ואח' "פדאור" (לא פורסם) 08 (9) 900, עמ' 5 ].
אשר על כן אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעים סה"כ של -.4,764 ₪ השבת הכספים ששולמו על ידיהם. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת סכום של -.5,500 ₪ פיצוי עבור תקופה בה הייתה התובעת נטולת עבודה וישבה בחוסר מעש מאחר ולא רצתה להתחייב למסגרת כל שהיא מתוך ידיעה כי היא אמורה להתחיל את לימודי הדוגמנות, לרבות פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.
סה"כ תשלם איפא התבעת לתובעים את הסכום של -.10,264 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
בהתחשב באופי טענות הנתבעת והמסמכים עליהם התבססה, אני מחייב אותה בתשלום הסך של -.2,000 ₪ הוצאות לטובת אוצר המדינה בצרוף ריבית והצמדה כדין.